זה היה בסערה האחרונה,
חזרתי הביתה עם הילדים והיה ברור שמכינים מרק.

כששואלים אותי מה המרק האהוב עלי, אני יודעת שזה המרק הזה.
עשיר, וחמוץ וטעים עם כופתאום חומוס רכות ונעימות.
את המתכון שלו מצאתי ערב חשוך אחד, בבלוג המהמם של רותם ליברזון- בשלנית מטורפת שפעם הערצתי והיום היא חברה.

מאז בא לי אותו תמיד, אבל אני מכינה אותו ממש מעט.

למה?
כי כמעט אף פעם אין לי גריסים, ועלי דפנה אני לא מחזיקה, והכי חשוב- קמח חומוס זה משהו שצריך לקנות במיוחד, כי אם הוא קצת ישן זה הרבה מורגש.
אני לא אומרת, המרק הזה לגמרי שווה את ההתארגנות על כל המצרכים,
אבל לא ביום גשום והרפתקני.

בכל אופן, עדין רציתי מרק עדשים חמוץ עם כופתאות.
אז התחלתי:
בצל, שום, עדשים וכל הקטע.

על הכופתאות כמטע ויתרתי ואז בהברקה של הרגע האחרון שלחתי הודעה לגאונה שלי, הבשלנית הכל-יודעת, האורים והתומים של הסירים שלי.
ברור שהיתה לה תשובה בשבילי,
אמנם מתכון מאולתר, אבל עם בסיס חזק מספיק, כך שיכולתי לנסות לבד, וגם להצליח.

ולכם יצא טוב,
כי הרווחתם עכשיו בעצם 3 מתכונים.
אחד- את המרק המופלא של רותם ליברזון
שניים- את המרק הכיפי והקל שלי
שלושה- מתכון לכופתאות בורגול שאפשר לזרוק לכל מרק שתבחרו.

מוכנים למרק של חייכם?

מצרכים:
1 בצל לבן
4 שיני שום
1 כוס עדשים כתומות
1 כוס כוסברה קצוצה
3 גבעולי סלרי עם העלים
מלח, כורכום
שמן זית

לכופתאות:
1 כוס בורגול דק
1 בצל לבן
3 כפות קמח
מלח, פלפל

מיץ מ2 לימונים

אופן ההכנה:
בסיר מרק מחממים שמן זית, בערך רבע כוס.
קוצצים את הבצל ומטגנים ללא מכסה כעשרים דקות.
פורסים את השום ומוסיפים לבצל,
כעבור 3 דקות מוסיפים את העדשים.
מוסיפים מלח כמו שאוהבים וחצי כפית כורכום, מערבבים.
מוסיפים מים, בערך 1.5 ליטר.
מוסיפים את הכוסברה הקצוצה והסלרי ומבשלים כשעה.
אם יש צורך מוסיפים מים, העדשים סופגות מלא מים.

מכינים את הכופתאות:
בקערה שמים את הבורגול.
מרתיחים מים ושופכים על הבורגול מים רותחים עד לכיסוי ועוד 1.5 ס"מ.
מניחים בצד 10 דקות.
מגרדים בצל ומוסיפים לבורגול יחד עם הקמח, מלח ופלפל.
מערבבים היטב ומניחים במקרר ל10 דקות.

מכדררים כדורים בגודל של משמש קטן.
מסדרים את כל הכדורים במגש, ומכניסים יחד לסיר, כשהמרק רותח.
(אפשר לשמור חלק מהכדורים בבמגש עטוף טוב במקרר ובכל פעם לפני ההגשה לבשל אותם).
מבשלים כעשר דקות.
סוחטים לימון ומבשלים 2 דקות נוספות.

מתאהבים.