מכל הטיולים שלנו בעולם, החביב עלי היה הטיול המשפחתי לאיטליה.
זה היה בקיץ 2018
שקד היה בן ארבעה חודשים
ובארי היה בן שלוש שנים וארבעה חודשים.

עשינו את רומא ודרומה, לתוך עומקה של סיציליה.
שכרנו רכב, ובמשך כמעט שבועיים הדרמנו לאט לאט- נאפולי, סלרנו, סורנטו, אמאלפי, קאטניה, נוטו, טראפני ופלארמו.
בפלארמו עלינו עם הרכב על מעבורת וחזרנו חזרה לרומא, ומשם טיסה הביתה.

הנה תקציר:
בנאפולי אכלנו את הפיצה הכי טובה (אצל מיקאלה, ברור)
מחוץ לפיצריה חיכנו בתור 56 אנשים (קרוב ל3 שעות) כדי לאשר את מה שסיפרו בעיתון.
ספוליאטלה זה לא כזה טעים כמו שזה נראה, אבל אם כבר אז רק ב ATTANASIO
הבצק של הקנולי בקפה סיציליה  היה הכי שחום, מתפוצץ ופריך, אבל בקטניה עושים קרם ריקוטה טוב יותר מזה של נוטו (ונסענו שעה וחצי כל כיוון כדי לבדוק).
את הפסטה הכי טובה אכלנו דווקא במסעדה היחידה שהיתה פתוחה בכפר נידח על דרך נידחת לברונטה (BRONTE), המקום של הפיסטוקים, שלא הצלחנו להגיע אליו כי נכנסנו לשעת הסיאסטה.
את עוגיות השקדים הלימוניות אכלנו בכל מקום שמצאנו, וגם קנינו לא מעט הביתה. זה תמיד היה מופלא ומענג.
גם הגלידות זכורות לטוב, כל ה6853 טעמים שליקננו.
אני מוכנה לפתוח כל בוקר עם בריוש טוב ממולא גרניטה שקדים, אבל הגרניטה שוקולד שאכלנו בשוק הדגים של קטניה היתה הטובה ביותר, קחו אותה עם הבריוש של נוטו והרי לכם מפגש עם היוצרים של העולם הזה.
(אם כי גם את הגרניטה ליים שפגשנו אז על ראש ההר בלי לתכנן אני לא אשכח).
אכלנו המון צלפים בכל הגדלים, המון סרדינים (יש בסיציליה מנה של קוסקוס עם סרדינים, אלוהית), שמן זית מעולה, אנשובי, פרחי קישוא, עגבניות עזות טעם, ריקוטה אמיתית, לימון, שקדים ופיסטוקים.
טיילנו על אפליקציה שנקראת OSTERIE
פיתחו אותה החבר'ה של סלואו פוד והיא בעצם ממפה את כל האוסטריות (מסעדות קטנות שמכינות בהכרח אוכל טוב).
לכל מסעדה שהלכנו בעקבות האפליקציה יש לי מקום בלב,
ובמיוחד להיא מהעיר העתיקה של סלרנו:
מה שמנה של פרוסות זוקיני טרי עם ריקוטה עיזים ושמן זית יכולה לעשות לגוף שלי.
מסעדה קטנה בתוך חצר משותפת של דירות גבוהות, 3-4 שולחנות וגרילנדות.
כשסיימנו לאכול כבר היה חושך, הגברת ציידה אותנו בשקית נייר ובתוכה עוגיות לדרך.
לא התאפקתי וטעמתי אחת לפני החיבוק,
וטוב שכך, כי זה היה וואו וברור שביקשתי מתכון.
היא נכנסה פנימה וכעבור כמה דקות חזרה עם פתק.
מאחורי המתכון היה כתוב "שלכם אנה קיארה, מקוה שתחשבו עלי".

ברור שאנחנו חושבים עליך אנה יקרה,
במיוחד בימים אלה כשאיטליה מאבדת את כל הצבעים שלה.
בכל פעם כשאני אוכלת קורנפלקס אני חושבת עליך,
בכל פעם כשאני שותה קפה ובא לי עוגיה טובה באמת.
בכל פעם כשאנ מתגעגעת לדרום המופלא של איטליה.

הייתי צריכה קורונה, וסיורים שמתבטלים בזה אחר זה, ושבוע עם הילדים בבית כדי למצוא קצת זמן פנוי להכין את העוגיות הנדירות האלה שטעמתי לפני שנתיים.
(וגם את מיכל מילארד המהממת שתרגמה לי את המתכון)

מדובר בעוגיות היסטריות,
באמת לא אכלתם כאלה.
זה כמו לאכול ענן מצופה מעטפת קראנצ'ית לאללה.
מהמתכון הזה יוצאות בערך 40-50 עוגיות לא קטנות.

מצרכים: 
2 ביצים
200 גרם סוכר
200 גרם חמאה רכה

330 גרם קמח
12 גרם אבקת אפיה
300 גרם שוקולד מריר איכותי קצוץ או בשוקולד צ'יפס

קורנפלקס צהוב לציפוי

אופן ההכנה:
במיקסר מקציפי את הביצים והסוכר עד לקציפה תפוחה וקרמית.
חותכים את החמאה הרכה לקוביות ומוסיפים בהדרגה למיקסר, ממשיכים להקציף במהירות גבוהה.
בהתחלה זה ייראה כאילו הקרם נשבר,
אל תשברו, המשיכו להקציף עד שהקרם יתאחד ויהיה חלק נעים (מצרפת תמונה).

מחליפים את וו ההקצפה לוו גיטרה ומוסיפים למיקסר את הקמח,
מערבלים מינימום סיבובים במהירות הכי נמוכה, עד לכמעט איחוד הבצק.
מוסיפים את השוקולד ומקפלים בעזרת מרית ידנית, מוסיפים את אבקת האפיה ומאחדים.
עוטפים את הקערה בניילון נצמד ומקררים את הבצק כשעה.
מחממים תנור ל180 מעלות,
מכדררים כדורים קטנים (העוגיות תופחות מעלה בתנור, ואתם רוצין אותן קטנות ועדינות)
מצפים בקורנפלקס ואופים 12-15 דקות.
מצננים מעט וזוללים.