גם אני כמוכם:
כל יום חמישי יושבת עם דף ועט,
חושבת וכותבת מה להכין לשבת.
פותחת קצת גוגל, שואלת אלון, מנסה לחשוב מה מזמן לא הכנתי.

בסוף זה איכשהו נגמר ברשימת קניות מאד קצרה:
"עוף שלם
דג שלם"
(תמיד אני אומרת לעצמי: שיהיה. אח"כ אחשוב מה לעשות איתם).

שבוע שעבר לא לקחתי בחשבון שאחזור הביתה גמורה עד העצם משבוע מפרך.
נחתי על הספה. נחתי נחתי נחתי.
ואז הגיעה שעה 17:00.

לקחתי את העוף השלם, אמרתי לעצמי: ממילא אלון ובארי אוהבים לפרק עופות ככה.
שמתי שמן זית, מלח גס, פלפל גרוס.
חתכתי קצת בצל, קצת תפוחי אדמה (לשקודקוד), הכנסתי לתנור (וחזרתי לנוח).

שעתיים אחר כך (לתוך שבת), יצא עוף מושלם, ואני נזכרתי שכל מה שצריך בחיים זה עוף, מלח, פלפל, תפוחי אדמה ובצל.

עכשיו מילה רגע רצינות-
אני יודעת שזה נשמע סופר פושטי, וקצת מרגיש כאילו לחזור אחורה בזמן לימים שבהם באמת לא ידענו לבשל.
וזה באמת לחזור אחורה בזמן, אבל לימים שבהם בישלנו אוכל פשוט וטוב, בלי דאווינים, שהיה הכי טעים בעולם.

אז אני מזמינה אתכם, שבת אחת, להכניס לתנור את ימי בראשית,
ואם העוף שלכם טרי, הוא יגיר נוזלים אל תוך עצמו, והירקות יתבשלו בתוך מרק סמיך ומרוכז של עוף צלוי,
ובערב, בקידוש, כשתחפשו את האורז, שימו לב ללחם הטרי והחם, ודעו שאין דרך טובה יותר לאכול את התבשיל הזה:
בידיים, ועם לחם בית.

מצרכים:
1 עוף שלם נקי
2 בצלים
3-4 תפוחי אדמה
מלח גס
פלפל גרוס
שמן זית

אופן ההכנה:
מחממים תנור ל200 מעלות, עליון תחתון.
בקערית קטנה מערבבים 1/4 כוס שמן זית, כף מלח גס, וחצי כף פלפל גרוס.
מעסים את העוף היטב עם התערובת, מכל הכיוונים.
חותכים את תפוחי האדמה והבצל לקוביות יחסית גדולות (3 על 3 נגיד), ומערבבים עם מעט מלח ופלפל.
בתבנית קצת עמוקה (לפחות גובה 5 ס"מ, שיכיל את הנוזלים. אפשר אפילו סיר רחב) מסדרים את הירקות בשכבה ועליהם מניחים את העוף בזהירות.
מכסים (אפשר במכסה אם יש מתאים, או בנייר אפיה ועליו נייר כסף)
ומכניסים לתנור לשעה וחצי.
לאחר שעה וחצי מעבירים ל240 מעלות ומורידים את הכיסוי.
צולים את העוף כף עוד כ30-40 דקות, או עד שהוא משחים יפה יפה (לא לפחד שהוא שחום מדי, זה הכי טעים).

מגישים לשולחן ואוכלים רותח.

והנה טריק שלמדתי מאמא שלי:
היא מכניסה את העוף שלה שעה לפני כניסת שבת ושמה את התנור על טיימר,
ואז בקידוש העוף ממש טרי כזה וקריספי כי הוא יצא מהתנור ולא עבר חימום שני על הפלטה.